קשר ליס א קאר (1988) בע"מ נ' אורן

פסק דין

בפני תביעה לתשלום פיצויים על נזקים שנגרמו לרכב בבעלות התובעת באירוע של תאונת דרכים בה היה מעורב רכב נהוג בידי הנתבעת.

על פי כתב התביעה התאונה אירעה ברחוב גבוטינסקי בתל אביב ביום 27/3/09 , כאשר נהגת ברכב התובעת, עדת התביעה , נהגה ברכב בנתיב הימני של הכביש , רכבה של הנתבעת חנה בצד הימני , וכאשר עמד רכבה של התובעת לחלוף על פני רכב הנתבעת מצידו השמאלי, לפתע נפתחה דלת רכב הנתבעת השמאלית, ופגעה בדופן ימין של רכב התובעת וגמרה לנזקים .

על פי כתב ההגנה נטען כי רכבה של הנתבעת חנה , ובשלב שהיא החלה לצאת מהרכב מצידו השמאלי, עבר רכבה של התובעת מצידו השמאלי, במהירות מופרזת ופגע בדלת הרכב .

מטעם הצדדים העידו בפני רק שתי הנהגות.

עדת התביעה העידה כי רכבה של הנתבעת חנה חלקו על הכביש וחלקו הימני על המדרכה, וכאשר עמדה לחלוף ליד רכב הנתבעת פתחה זו את דלת הרכב השמאלית, ופגעה בדופן ימין שלה .

הנתבעת העידה לעומת זאת כי היא החנתה את רכבה במלואו על המדרכה ,במרחק של לפחות 20 ס"מ משפת המדרכה ( אבן השפה ), כי עדת התביעה חלפה לידיה במהירות מופרזת, ופגעה בדלת רכבה כאשר היא פתחה אותה לצורך ירידה מהרכב, ורק הורידה את רגלה השמאלית אל המדרכה .

מלבד שתי עדות אלו לא העיד איש, ואם כי מדובר בעדות מול עדות ( ולא הייתי אומר גרסה מול גרסה מכיוון ששתי הגרסאות אינן כה סותרות אחת את רעותה באשר לעובדות המקרה ) . החלטתי לעדיף את גרסתה של עדת התביעה על זו של הנתבעת.

תקנה 80 (א) לתקנות התעבורה , קובעת לאמור

 80. פתיחת דלת וסגירתה

(א)   לא יפתח אדם את דלתו של רכב אלא לאחר שנקט כל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך.

למעשה הנתבעת אינה מכחישה כי פתחה את דלת רכב השמאלית לכיוון הכביש, וכל טענתה כנגד עדת התביעה בכך שזו נהגה את רכבה במהירות מופרזת , ולא מצאתי את הקשר הסבתי בין נהיגה במהירות מופרזת – אשר למעשה לא הוכחה – לבין אירוע התאונה שנגרמה עקב פתיחת הדלת בניגוד לתקנה 80 (א)

בתא"מ (שלום ת"א) 22086-07-09 קיבוץ ניר עוז נ' אלבר שרותי מימונית בע"מ, תק-של 2011(1), 40796 (2011) אמרתי את הדברים שלהלן - תקנה 80 לתקנות התעבורה קובעת

80. פתיחת דלת וסגירתה

  (א) לא יפתח אדם את דלתו של רכב אלא לאחר שנקט כל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך. (ב) לא יפתח אדם את דלתו של רכב ולא יניח הנוהג בו לפתוח את דלתו, כל עוד הרכב נע.

למקרא התקנה ניתן להבחין בבירור כי התקנה אינה מבחינה בין פתיחת הדלת של הרכב כשהנהג בפנים הרכב , או בזמן סגירתה כאשר הנהג נכנס לרכב ומבקש לסגור את הדלת. האיסור על יצירת מצב בו דלת של רכב פתוחה לכיוון הכביש בו מתנהלת תנועה . והגיון התקנה ברור , שלא יווצר מכשול בו נוהג ברכב החולף משמאל לרכב החונה אשר דלתו פתוחה

  יתכן וכי היות הדלת פתוחה בטרם הגיע הרכב הנוסע ופוגע בה יכולה להישקל כסיבה לייחוס רשלנות תורמת לנהג הנוסע, שמא ראה או היה עליו לראות את הדלת פתוחה ולהיזהר בה . אך אין כל מקום לטענה כי במצב בו הדלת היתה פתוחה והנהג עלה כבר לרכב ובקש לסגור אותה, שהדבר מסיר מעל הנהג את האחריות למפגע שנוצר בנתיב הנסיעה האמורה להיות חופשית מצד שמאל של הרכב.

דברים אלו יפים גם בענייננו .

מעבר לכך, אני מעדיף כאמור את גרסתה של עדת התביעה לגבי נסיבות אירוע התאונה , ודוחה כבלתי סבירה את גרסתה של הנתבעת .